Vayedaber

Simple Havroutah

Ta'anith

Daf 12a

הָא דְּאָמְרַתְּ מִתְעַנִּין לְשָׁעוֹת — וְהוּא שֶׁלֹּא טָעַם כְּלוּם עַד הָעֶרֶב. אָמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: הָא תַּעֲנִית מְעַלַּיְיתָא הִיא! לָא צְרִיכָא — דְּאִימְּלַךְ אִימְּלוֹכֵי.

Traduction

The halakha is that which you said, that one may fast for a few hours, provided that one took a fast of a few hours upon himself, and that he fasted and did not taste anything until the evening. Abaye said to Rav Ḥisda: This ruling is obvious, since it is a full-fledged fast, as one ultimately fasts the entire day. Rav Ḥisda answered: No, it is necessary to say this halakha in a case where he changed his mind, i.e., he began the day without intending to fast, but for various reasons he did not eat, and halfway through the day he decided to continue fasting for another few hours until nightfall. Rav Ḥisda maintains that this kind of fasting for hours is considered a fast.

Rachi non traduit

הא דאמרת מתענין לשעות והוא שלא טעם כלום כל אותו היום. כלומר לא אמרו במתענה שאכל בו ביום כגון שהתחיל להתענות עד חצי היום ואח''כ אכל דאין זה עינוי ואם אכל קודם חצות אין בכך כלום דאינו תענית של כלום אלא כשהשלים כל היום אע''פ שלא קיבלו עליו מאתמול ופריך אי דקבל עליו להתענות עד חצי יום והדר מתענה כל היום האי תעניתא מעלי' הוא ופשיטא דתענית גמור הוא ואפילו תפלת תענית נמי מתפלל עליו ולא איצטריך לאוקומי הלכה בהכי דזהו תענית גמור והאי מקשה סבר דהאי הלכה מתענין לשעות כמשמעו דיכול להתענות עד חצי היום מתענה קרינא ביה:

לא צריכנא דממליך אימלוכי. כלומר לא היה בדעתו כלל להתענות אלא אתא ליה טרדא ולא אכל עד חצי היום וכי מטא חצי יום ממליך אמר הואיל והתעניתי עד חצי היום אתענה כל היום:

וְאָמַר רַב חִסְדָּא: כָּל תַּעֲנִית שֶׁלֹּא שָׁקְעָה עָלָיו חַמָּה — לָא שְׁמֵיהּ תַּעֲנִית. מֵיתִיבִי: אַנְשֵׁי מִשְׁמָר מִתְעַנִּין וְלֹא מַשְׁלִימִין! הָתָם, לְצַעוֹרֵי נַפְשֵׁיהּ בְּעָלְמָא הוּא.

Traduction

And Rav Ḥisda said: Any fast upon which the sun does not set, i.e., when one eats in the middle of the day, it is not called a fast at all. The Gemara raises an objection: The members of the priestly watch, the priests and Levites who are serving in the Temple that week, fast on a communal fast, like the members of the non-priestly watch who are attached to specific groups of priests, but they do not complete the fast with the rest of the community. This indicates that even a fast lasting only a few hours is called a fast. The Gemara explains: There they abstained from food merely to cause themselves distress, as an act of solidarity with the rest of the community, but this was not considered a full-fledged fast.

Rachi non traduit

שלא שקעה עליו חמה. שלא התענה עד אותה שעה:

אנשי משמר. כהנים ולוים העובדין מתענין כדלקמן בפרק סדר תעניות:

ולא משלימין. לפי שהן עסוקין בעבודה ואין יכולים להשלים אלמא אע''ג דאינו משלים מתענה קרי ליה:

לצעורי נפשייהו. עם הצבור אבל אינו תענית לא להתפלל תפלת עננו ולא לקובעו עליו חובה כלל וכל שעה שהוא רוצה לאכול אוכל:

Tossefoth non traduit

כל תענית שלא שקעה עליו חמה לא שמיה תענית. פי' במסכת ע''ז פרק אין מעמידין (עבודה זרה דף לד.) וכן בחלוק שאין לו אימרא פירש התם וכל הפסק דמתענין לשעות דכל תענית צריך לקבלו מבערב בתפלת המנחה בשומע תפלה ואם הוא שבת באלהי נצור וצריך שיאמר למחר אהיה בתענית יחיד כי היכי דליכא למטעי בתענית צבור:

תָּא שְׁמַע, דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי צָדוֹק: אֲנִי מִבְּנֵי בָנָיו שֶׁל סְנָאָה בֶּן בִּנְיָמִין, וּפַעַם אַחַת חָל תִּשְׁעָה בְּאָב לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, וּדְחִינוּהוּ לְאַחַר הַשַּׁבָּת, וְהִתְעַנִּינוּ בּוֹ וְלֹא הִשְׁלַמְנוּהוּ — מִפְּנֵי שֶׁיּוֹם טוֹב שֶׁלָּנוּ הוּא. הָתָם נָמֵי, לְצַעוֹרֵי נַפְשֵׁיהּ בְּעָלְמָא הוּא.

Traduction

The Gemara cites another proof: Come and hear, as Rabbi Elazar, son of Rabbi Tzadok, said: I am a descendant of Senaah, son of the tribe of Benjamin, and once the Ninth of Av occurred on Shabbat, and we postponed the fast until after Shabbat, as Shabbat supersedes the fast of the Ninth of Av. And we fasted on that day, but we did not complete the fast, due to the fact that the tenth of Av is a holiday of ours, a private holiday for our family (26a), and one does not fast on holidays. This proves that a fast of only a few hours is nevertheless called a fast. The Gemara rejects this claim: There too, they did so merely to cause themselves distress.

Rachi non traduit

מבני (סנאב) בן בנימין. משבט בנימין:

שיום טוב שלנו היה. כדלקמן בשלשה פרקים (תענית דף כו.) זמן עצי כהנים והעם כו' עד בחמשה באב בני פרעוש בן יהודה בעשרה בו בני (סנאב) בן בנימין שעל ידי מעשה קבעו להן חכמים להתנדב עצים ולהביא למערכה וכשמגיע זמנו מביאין אותן ומדליקין אותן על גבי המזבח אע''פ שהיו שם שאר עצים הרבה משא''כ בשאר מתנדבי עצים דאין מבערין אותן בזמן שיש עצים אחרים במסכת מנחות (דף קו:) אמרינן המתנדב עצים לא יפחות משני גזירין ועצים טעונין קמיצה טעונים הגשה כו':

Tossefoth non traduit

התם לצעורי נפשיה בעלמא. ואע''ג דאמרינן (ר''ה דף יח:) משחרב בית המקדש בטלה מגילת תענית והאי עובדא דרבי אליעזר בר צדוק היה לאחר חורבן דאי קודם החורבן אמרינן (שם) כיון שיש שלום אין שם גזירות המלכות האי תנא סבר דלא בטלה:

תָּא שְׁמַע, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֱהֵא בְּתַעֲנִית עַד שֶׁאָבוֹא לְבֵיתִי. הָתָם, לְשַׁמּוֹטֵי נַפְשֵׁיהּ מִבֵּי נְשִׂיאָה הוּא דַּעֲבַד.

Traduction

The Gemara again attempts to disprove the opinion of Rav Ḥisda, this time by citing a custom of Rabbi Yoḥanan: Come and hear, as Rabbi Yoḥanan occasionally said: I shall be in observance of a fast until I come to my house. This indicates that one can take a fast upon himself even for just a few hours. The Gemara rejects this proof as well: There he did this to excuse himself from the household of the Nasi. At times, Rabbi Yoḥanan received an invitation to dine at the house of the Nasi, but wanted to decline. To avoid insulting the Nasi, he would say that he had taken a fast upon himself, and afterward he would eat at home. Since this was not a real fast, it is not proof of the legitimacy of a partial-day fast.

Rachi non traduit

דאמר רבי יוחנן. פעמים שהיה אומר אהא בתענית עד שאבוא לביתי ואי מטי לביתיה בשתים או בג' שעות ביום הוה אכיל וקרי ליה מתענה:

לשמוטיה נפשיה מבי נשיאה. דלא ליטרחוהו למיכל בהדייהו שהיה מבקש הימנו שיאכל עמו היה אומר כן שלא יטריחנו לאכול עמו ומיהו לא הוי תענית שאם היה רוצה היה אוכל מיד ואין בנדרו כלום:

אָמַר שְׁמוּאֵל: כָּל תַּעֲנִית שֶׁלֹּא קִיבֵּל עָלָיו מִבְּעוֹד יוֹם — לָאו שְׁמֵיהּ תַּעֲנִית. וְאִי יָתֵיב, מַאי? אָמַר רַבָּה בַּר שֵׁילָא: דָּמֵי לְמַפּוּחָא דְּמַלְיָא זִיקָא.

Traduction

Shmuel said: Any fast that one did not take upon himself while it was still day is not called a fast. The Gemara asks: And if one happened to sit in observance of a fast that day, what is that considered? Rabba bar Sheila said: He is likened to a bellows that is full of air. His behavior does not constitute a fast, as he is merely a container full of air, without food.

Rachi non traduit

ואי יתיב מאי. מי סליק לתענית אי לא:

למפוחא. הוא המפוח שנופחין בו הנפחין את האור המתמלא ברוח אף זה נתמלא רוח שלא אכל בחנם:

אֵימַת מְקַבֵּיל לֵיהּ? רַב אָמַר: בְּמִנְחָה, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: בִּתְפִלַּת הַמִּנְחָה. אָמַר רַב יוֹסֵף: כְּווֹתֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל מִסְתַּבְּרָא, דִּכְתִיב בִּמְגִילַּת תַּעֲנִית: לָהֵן, כֹּל אִינִישׁ דְּיֵיתֵי עֲלוֹהִי מִקַּדְמַת דְּנָא — יֵיסַר.

Traduction

§ The Gemara asks: When does one take a fast upon himself? Rav said: One takes a fast upon himself in the afternoon of the day preceding the fast, from midday onward. And Shmuel said: One must take a fast upon himself for the following day at the end of the afternoon prayer. Rav Yosef said: It stands to reason that the halakha should be in accordance with the opinion of Shmuel, as it is written in Megillat Ta’anit, after a list of all of the Festivals established by the Sages in commemoration of various events throughout Jewish history: Therefore, whoever has bound himself beforehand with an obligation to fast on one of these commemorative days, he will be bound.

Rachi non traduit

במנחה. בזמן המנחה ואפילו בשוק אומר הריני מחר בתענית:

בתפלת המנחה. בסופה תוספת ריצוי ותחנונים עד שאומר הריני מחר בתענית ודוקא נקט מנחה משום דסמוך לתחלת יום תעניתו לאפוקי תפלת יוצר ודיקא נמי מדפסיק שמואל ופליג אדרב דאמר בזמן המנחה שיעורא יתירא:

כדכתיב במגילת תענית. לסוף ימים טובים הכתובים במגילת תענית כתיב בה מקדמת דנא ייסר לעיל מינה תני אילין יומיא די לא להתענאה בהון להן כל איניש דייתי עלוה תענית מן קדמת דנא לפני אלו ימים טובים כגון שקיבל עליו עשרה תעניות או עשרים ונכנסו אלו הימים בהם:

מַאי לָאו — יֵיסַר עַצְמוֹ בִּצְלוֹ? לָא — יֵאסַר עַצְמוֹ.

Traduction

The Gemara explains the apparent proof from the text of Megillat Ta’anit. What, is it not the case that this means that he binds himself to the obligation at the time of prayer, and if he did not do so at that point in time his fast does not go into effect? The Gemara rejects this explanation: No; the text should be amended by one letter so that it does not read yeisar, he shall bind himself, but yei’aser, he shall render himself prohibited from transgressing these instructions. In other words, the text is explaining that despite a prior vow to fast, it is prohibited for one to do so on the commemorative days enumerated in Megillat Ta’anit.

Rachi non traduit

ייסר בצלו. בתפלה ואי לא קבליה עליה בתפלת המנחה לא דחי להנך ימים טובים אלמא דעיקר תענית בעי לקבולי בתפלת המנחה עילויה ואי לא קבליה עילויה בתפלת המנחה לא עשה כלום:

ייסר. לשון ואסרה אסר (במדבר ל):

בצלו. צלותא איכא דאמרי לשון נדר שקבל עליו להתענות כמו הרימותי ידי אל ה' (בראשית י''ד:כ''ב) דמתרגמינן ארימית ידי בצלו ואין רבי מודה האי דקתני דכתיב משום דמגילת תענית היתה נכתבת לבד לזכרון נסים:

Tossefoth non traduit

יאסר. פי' יאסר באל''ף הוי לשון אסור שאסר עצמו וייסר הוי לשון הסרה כלומר יסור מן הנדר יהיה מותר לאכול למחר שיהיה יום טוב ואין להתענות:

פְּלִיגִי בַּהּ רַבִּי חִיָּיא וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי. חַד אָמַר: יֵיסַר, וְחַד אָמַר: יֵאָסֵר. מַאן דְּאָמַר יֵיסַר — כִּדְאָמְרִינַן. לְמַאן דְּאָמַר יֵאָסֵר — מַאי הִיא?

Traduction

The Gemara comments: Rabbi Ḥiyya and Rabbi Shimon, son of Rabbi Yehuda HaNasi, disagree with regard to this dispute. One of them said that the text of Megillat Ta’anit reads: He will be bound, and the other one said that it reads: He will be prohibited. The one who said: He will be bound, this is as we just say. However, according to the one who said: He will be prohibited, what does it mean?

Rachi non traduit

וחד אמר יאסר. דלא הוי תני ייסר בצלו דמשמע דוקא כדאמרינן אי מקבל בתפלת המנחה אין ואי לא לא אלא יאסר דמשמע יהא אסור לאכול אי אתי עליה תעניות מן קדמת דנא בין בתפלה בין שלא בתפלה:

מאי היא. מאי קסבר ומשני כדתניא יחיד שקבל עליו תענית שני וחמישי של כל השנה כולה כלומר כדמפרש בהדיא אם נדרו קודם לגזרתנו כו' ולא שנא בין בתפלה בין שלא בתפלה:

דְּתַנְיָא בִּמְגִילַּת תַּעֲנִית: כָּל אִינִישׁ דְּיֵיתֵי עֲלוֹהִי מִקַּדְמַת דְּנָא יֵאָסֵר. כֵּיצַד? יָחִיד שֶׁקִּיבֵּל עָלָיו שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי וְשֵׁנִי שֶׁל כָּל הַשָּׁנָה כּוּלָּהּ, וְאֵירְעוּ בָּם יָמִים טוֹבִים הַכְּתוּבִין בִּמְגִילַּת תַּעֲנִית, אִם נִדְרוֹ קוֹדֶם לִגְזֵרָתֵנוּ — יְבַטֵּיל נִדְרוֹ אֶת גְּזֵרָתֵנוּ, וְאִם גְּזֵרָתֵנוּ קוֹדֶמֶת לְנִדְרוֹ — תְּבַטֵּל גְּזֵרָתֵנוּ אֶת נִדְרוֹ.

Traduction

The Gemara explains: This is as it is taught in Megillat Ta’anit: Whoever has taken upon himself beforehand to fast on one of these Festival days, he will be prohibited to eat and drink. How so? With regard to an individual who took upon himself to fast on each Monday, Thursday, and Monday series of the entire year, and the commemorative holidays written in Megillat Ta’anit occurred on these days, if his vow preceded our decree, i.e., the decree of the Sages establishing these commemorative days, his vow annuls our decree and he must fast, but if our decree preceded his vow, our decree annuls his vow and he may not fast on those days.

Rachi non traduit

קודם גזרתנו. קודם שגזרו חכמים ימים טובים הללו אבל משגזרו אע''פ שהתחיל תעניותיו קודם הזמנים הללו לא דחו:

Tossefoth non traduit

ואם גזרתנו קודם לנדרו ידחה נדרו מפני גזרתנו. אומר רש''י ידחה נדרו מכל וכל ולא ישלים אותו תענית והר''י מסופק בדבר ויש להחמיר דדוקא אותו יום לא יתענה אבל ישלים אותו ליום מחר וכן יש ליזהר שלא להתענות בראש חדש ובחנוכה ובפורים דמאלו ודאי לא בטלה מגילת תענית:

תָּנוּ רַבָּנַן: עַד מָתַי אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה — עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר, דִּבְרֵי רַבִּי. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: עַד קְרוֹת הַגֶּבֶר. אָמַר אַבָּיֵי: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא גָּמַר סְעוּדָתוֹ, אֲבָל גָּמַר סְעוּדָתוֹ — אֵינוֹ אוֹכֵל.

Traduction

The Sages taught in a baraita: Until when may one eat and drink on communal fasts, when one fasts during the day but not the preceding evening? Until dawn. This is the statement of Rabbi Yehuda HaNasi. Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, says: Until the call of the rooster, which is before dawn. Abaye said: They taught this ruling, that one may eat all night, only if he has not finished his evening meal, as he may continue eating the same meal all night. However, if he has finished his meal, he may not eat any more.

Rachi non traduit

עד מתי אוכל ושותה. בלילה כשמתענה למחר בכל תעניות שהוא אוכל משתחשך ואפילו בתענית יחיד קא מיירי:

עד קרות הגבר. אפילו פעם ראשונה קאמר מדקאמר גבי יוצא יחידי בלילה בסדר יומא (דף כא.) עד שישלש:

שלא גמר סעודתו. אבל גמר דברי הכל אינו אוכל:

אֵיתִיבֵיהּ רָבָא: גָּמַר וְעָמַד — הֲרֵי זֶה אוֹכֵל! הָתָם כְּשֶׁלֹּא סִילֵּק. אִיכָּא דְּאָמְרִי, אָמַר רָבָא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא כְּשֶׁלֹּא יָשַׁן, אֲבָל יָשַׁן — אֵינוֹ אוֹכֵל. אֵיתִיבֵיהּ אַבָּיֵי: יָשַׁן וְעָמַד — הֲרֵי זֶה אוֹכֵל! הָתָם בְּמִתְנַמְנֵם.

Traduction

Rava raised an objection to Abaye from a baraita: If one finished his meal and stood up, nevertheless, he may eat more. This shows that one may in fact eat throughout the night, even if he has finished his meal. Abaye answered: There the baraita is referring to a situation where he has not yet removed or cleared the table, and therefore it is as though he has not yet finished his meal. Some say a slightly different version of this discussion. Rava said: They taught this ruling only if he did not sleep after eating, but if he slept he may not eat anything else that night. Abaye raised an objection to Rava from a baraita: If one slept and arose from his sleep during the night, he may eat. Rava explained: There the baraita is referring to one who was merely dozing, and was not fully asleep.

Rachi non traduit

אכל ועמד. אע''פ שבירך ועמד משולחנו חוזר ואוכל ואין בכך כלום:

שלא סילק. את הטבלא דלאו עקירה היא ולא אסח דעתיה מאכילה וכסעודה אריכתא דמיא:

איכא דאמרי אמר רבא כו'. והלכה כאיכא דאמרי אוכל ושותה עד שיישן קבע ועד שיעלה עמוד השחר כרבי:

אבל ישן. הפסקה היא ושוב אינו אוכל:

התם. לאו ישן ממש אלא מתנמנם שומיליי''ר בלע''ז:

הֵיכִי דָּמֵי מִתְנַמְנֵם? אָמַר רַב אָשֵׁי:

Traduction

The Gemara asks: What are the circumstances of dozing? Rav Ashi said:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source